<h1>הבתים — שערי עירובין שער שמיני</h1>
<h2>דף נב.</h2>
אנשי העיר ששלחו אחד מהן להוליך להן עירובן למקום ידוע, והחזיק בדרך, והחזירו חבירו ולא הוליך עירובן, הן לא קנו שביתה באותו מקום, שהרי לא הונח שם עירובן, ואין להן להלך ממדינתן אלא אלפים אמה לכל רוח. והוא קנה שם עירוב, שהרי הוא בא בדרך ונתכוין לשבות שם והחזיק בדרך. לפיכך יש לו למחר להלך לאותו מקום ולהלן ממנו אלפים אמה לכל רוח. לר"ם. והרב בעל השלמה כתב, שאנשי העיר שעשו שליח מי שמכיר מקום שביתה, מסרו שביתתם לו לערב ברגל. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר. זה שאמרנו שצריך הקונה שביתה בריחוק מקום שיחזיק, לא שיצא וילך בשדה, אלא אפילו ירד מן העליה לילך לאותו מקום, וקודם שיצא מפתח החצר החזירו חבירו, הרי הוא החזיק וקנה שביתה. וכן כל הקונה שביתה בריחוק מקום אינו צריך לומר "שביתתי במקום פלוני". אלא כיון שגמר בלבו והחזיק בדרך כל שהו קנה שם שביתה. ואין צריך לומר למי שיצא ברגליו ועמד במקומו שקנה בו שביתה שאינו צריך לומר כלום, אלא כיון שגמר בלבו קנה. לשון רבינו משה.
<h2>דף עג.</h2>
התלמידים שהולכים ואוכלים בלילי שבת בשדות ובכרמים אצל בעלי הבתים שפתן מצויה לעוברי דרכים הבאין שם ולנין בבה"מ, מהלכין אלפים אמה לכל רוח מבית המדרש, לא ממקום האכילה, שאילו מצאו סעודתם בבית המדרש לא היו יוצאים בשדה, ואין דעתן סומכת לדירה על בית המדרש.
